שני לוחות הברית
זה לשון ראשית חכמה בשער הקדושה פרק ט"ו, ובענין ברכת המזון ראוי שיחשוב כשיברך שהוא מקיים בזה מצות עשה, ולכן צריך שלא יברך בקלות ראש או מתנמנם שלא בכונה, אלא יכין עצמו לקראת אלהיו ויברך ביראה ואהבה כדרך כל המצות הצריכות יראה ואהבה כו', עד ואהבה הוא שיזכור החסד הגדול שעשה עמו השם ושהטיב עמו להכין לו פרנסתו אע"פ שלא היה ראוי לכך מצד עוונותיו, והיינו אומרו הזן את העולם כלו בטובו בחן ובחסד וברחמים כו', רוצה לומר בחסדו זן לכל, בין לרעים בין לטובים. ויתן אל לבו סוד (ברכות ז, א) ישמעאל בני ברכני, כי אם היות שהוא יתברך ויתעלה אינו צריך לנו, כי הוא ברא השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, והכל צריכין לו והוא אינו צריך להם, אלא שחשקו שיתברך ע"י התחתונים, כדי שיהיה בהם הכנה להשפיעם מטובו. לכן ראוי לנו שאנו בניו לעשות רצון אבינו לברכו בחשק ואהבה, ולברך מלה במלה בנחת ובמתון לתת לו שבח, כענין שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה ברית ותורה וכו'. ויברך בקול רם, רצה לומר שישמיע קולו לבני ביתו שלא יברך בלחש, כי אמירת הברכות בקול מעורר הכוונה ומביא זכירה. אם בראש חודש, יזכיר יעלה ויבא. בשבת, רצה וכיוצא. והאומר בלחש, שוכח הכל, ע"ד שאמרו רז"ל (עירובין נד, א) בעסק התורה שצריך להוציא בפה, שנאמר (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם, וכן (שמ"ב כג, ה) ערוכה בכל ושמורה כמו שדרשו בעירובין (שם), וכן לענין הברכות, עד כאן לשונו:
שני לוחות הברית
הרוצה ללמוד ושיתקיים בידו, יוציא הדבר בפיו, כדגרסינן במסכת עירובין פרק כיצד מעברין (עירובין דף נ"ד) (א), ברוריה אשכחי' לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישא. בטשא ביה ואמרת ליה, לאו הכי כתיב (ש"ב כג, ה) ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ"ח איברים שבאדם, שמורה בלב. ואם לאו, אינו שמורה בלב. תניא, תלמיד אחד היה לו לר"א בן יעקב שהיה שונה תלמודו בלחש, ולאחר ג' שנים שכח תלמודו. ואמרינן עלה, א"ל שמואל לר' יהודא, שיננא פתח פומך כי היכי דתיקום בידך ותוריך חיי, שנאמר (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם, אל תיקרי למוצאיהם, אלא למוציאים בפה. ואמרינן נמי עלה, א"ר אמי, מאי דכתיב (משלי כב, יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך, אימתי דברי תורה נעימים, בשעה שתשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך, בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. ר' זירא אמר מהכא, (משלי טו, כג) שמחה לאיש במענה פיו וגו', אימתי שמחה לאיש, בזמן שהוא מענה פיו. ר' יצחק אמר מהכא, (דברים ל, יד) כי קרוב אליך הדבר וגו', אימתי קרוב אליך הדבר מאוד, בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא, (תהלים כא, ג) תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו וגו', אימתי תאות לבו נתת לו, בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה:
פלא יועץ
קול - הקול קול יעקב (בראשית כז כב), וגדלה מעלת קול תורה שהיא עולה ובוקעת רקיעין, וחשוב מאד לפני המקום הקורא בקול בשפה ברורה משמח אלהים. וכמה שגו אותם הלומדים בגמגום, או שמעינים בספר וקולם לא ישמע מאבדים טובה הרבה. והרי זה דומה למי שיכול להרויח אלף זהובים ומתרצה בחמש מאות. ואלו היה מה שמאבד הוא לבד, החרשנו, אבל דא עקא, שמחסר לעשות נחת רוח ליוצרו וגורם רעה לעצמו, שמשכח תלמודו, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ואמרו רבותינו לברכה בש''ס (ערובין נד, א) פתח פמך קרי, פתח פמך תני, כי היכי דתתקים בידך ותוריך חיי, דכתיב (משלי ד כב): כי חיים הם למצאיהם בפה, וכתיב (שמואל ב כג ה): ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ''ח איבריו, משתמרת: